למוח האנושי סגולה מדהימה הוא עובד בו זמנית גם כצופה וגם כנצפה לכן יש לנו יכולת מנטאלית לשנות ולהשתנות הנקראת חיווט מחדש, התעלות
Re-Wiring , Mind-Set
אנו עושים זאת כל רגע, כל יום ספונטאנית ובדרך כלל איננו מודעים לכך, ניתן להגיע למיומנות גבוהה ע"י אימון יום יומי בבוננות וריכוז מומלץ לשלב זאת בפעילות גופנית וכך לשפר את הפרו-אקטיביות בבריאות, בבטיחות, ביחסים בכל וככול שנחפוץ.
למה התכוון אנדריו גרוב, לשעבר נשיא ומנכ"ל חברת אינטל, בספרו "רק פרנואידים שורדים" : במוקדם או מאוחר ישתנה משהו יסודי בעולם העסקים שלכם, למה התכוון במושג "נקודת מפנה אסטרטגית" אותו פרק זמן בחיי העסק שלכם בחייכם שבו עומדים יסודותיו להשתנות לנצח.
בספר "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל מוצפנת משמעות המושג 'מניעה פרו-אקטבית' בתורת הלוגותיראפיה, ריפוי שמתרכז יותר בעתיד מאשר בעבר. השאיפה למצוא משמעות לחיים היא כוח-המניע הראשוני של האדם.
העיתונאי האמריקני תומס פרידמן נסע להודו בשנת 2005 וגילה שהעולם הוא שטוח... ושזה התחיל לפני 15 שנים בלבד. הוא מצביע בספרו המרתק על 10 כוחות שמשטחים את העולם, שניים מהם קשורים לאנשים שהפכו את הדימיון למציאות: הדימיון היצירתי של ה 9/11 מוטט את חומת ברלין ופתח חלונות אל העולם והדימיון ההרסני 11/9 שמוטט את מרכז הסחר העולמי והקים חומות בטון חדשות ובלתי-נראות.
ג'פרי לייקר פרופסור לתפעול באוניברסיטת מישיגן שאל בראיון נדיר את פוג'יו צ'ו נשיא חברת טויוטה מה מיוחד בהצלחה המרשימה של טויטה כבר 50 שנים ענה: המפתח להצלחת טויוטה אינו אף אחד מהמרכיבים הנפרדים... אלה כשהם פועלים יחד כמערכת, יש להפעיל אותם כל יום בצורה עקבית ביותר - לא בשליפות
בספר 'תורת הנבואה של הרמב"מ' מצוטט פרופ' ישעיהו ליבוביץ': אין הגדרה פורמלית ל'אמונה', האמונה נתון אמפירי לאמונה שתי משמעויות, האחת האדם המאמין מצפה שיוענק לו משהו, עבודתו נתפסת כאמצעי למענו. המשמעות השנייה האמונה מחייבת אותו לתת או לעשות משהו. עבודתו נתפסת כאמצעי שלא בעבורו. אמונה נותנת "לשמה" לעומת מקבלת "שלא לשמה". צא ולמד על פרו-.אקטיביות בעיניהם של הרמב"מ ופרופ' ליבוביץ
מדענים טוענים שה"חומרה" במוח האנושי אינה מהווה מגבלה ליצירת שינוי - המגבלה קשורה יותר ב"תוכנה" לדוגמא: חוללות עצמית משמעת עצמית חזקה, כוח רצון, מוטיבציה, שליטה, קשב, מיקוד, ריכוז
בתנ"ך, בספר דברים, פרק ד מופיעה פעמיים אזהרה מפורשת בזו הלשון: פסוק ט "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד..." בפסוק טו "ונשמרתם מאד לנפשתיכם..." בספר יהושע בפסוק יא "ונשמרתם מאוד לנפשתיכם" מה מוצפן באזהרות האלה? למה הן מופיעות פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים? למה יש שימוש במילה "מאוד" פעמיים? מדוע הן מופיעות רק ודווקא בפרקים אלה ??
הסכנה היא שהדבקות בתהליכים ופרוצדורות תיצור קוצר ראות שירתיע אנשים מפני בדיקת הנחות ועיסוק בחשיבה פורצת דרך - פטרישה מק'לגן
האנשים המתקדמים בעולם הזה הם האנשים הקמים על רגליהם ומחפשים את הנסיבות שהם רוצים. ואם אין הם מוצאים אותן , הם יוצרים אותן.
בני אדם הגיוניים מסתגלים לסביבתם, בני אדם לא הגיוניים מנסים לסגל את סביבתם אליהם.
לפיכך, כל קדימה היא תוצאה של מאמציהם של בני אדם לא הגיוניים.
ג'ורג' ברנרד שו, סופר
מעטים מודעים אם הם בעלי תכונות של 'קוראים' או של 'מאזינים'. רק מעטים ביננו מתאפיינים בשתי התכונות גם יחד. 50% מהאנשים הם 'קוראים ו 50% 'מאזינים'. למה זה חשוב? אי ידיעה זו מזיקה ביותר לתקשורת והפנמת תובנות ורעיונות. איזנהאואר לדוגמא לא ידע שהוא בעל תכונות של קורא ולא של מאזין כשהיה איש צבא נערץ במחלמת העולם השנייה הובאו בפניו לפני הראיונות שאלות העיתונאים בכתב ותשובותיו היו רהוטות ומבריקות, אולם בתקופת נשיאותו הנוהל בבית הלבן היה תדרוכים בעלפה ולכן התלוננו עליו שהוא מעולם אינו עונה על השאלה שנשאל אלא מגבב דברים על נושא אחר לגמרי. האם אהוד ברק הינו בעל תכונות של 'קורא' ? וביבי נתניהו בעל תכונות של 'מאזין'...?
"There is nothing practical like a good theory"
Kurt Lewin
אלברט אינשטיין
* המקור היחיד לידע הוא הניסיון.
* מה שחשוב הוא לא להפסיק לשאול.
* לכל בעיה יש פתרון, שאם לא כן - לא הייתה בעיה.
* הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה.
* דמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון - אינסופי.
* אי-אפשר להתכונן למלחמה ובו בזמן למנוע אותה.
* העיקר החיים - לא לתת לחוקים מתים להרוג רגש בריא.
* הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא.
* אי שפיות: לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.
* לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותם.
* רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע.
* רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון.
* המסתורין הוא הדבר היפה ביותר שביכולתנו לחוות.
זהו המקור לכל אומנות אמיתית ולכל המדע.
* כל המדע שלנו, כשהוא נמדד אל מול המציאות, הוא פרימטיבי וילדותי, ואף על פי כן,
זהו הדבר הכי יקר שיש לנו.
* על כל אדם לשפוט ולהחליט בעצמו, על פי מה שקרא והבין,
ולא על פי מה שאחרים אמרו לו.
* מנהיגים הם אלה שגורמים לאנשים ממוצעים לעשות עבודה יוצאת דופן.
* אינני יודע כיצד ילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל הרביעית תתנהל במקלות ואבנים.
* זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה
זוהי טעות חמורה להניח שניתן לקדם את ההנאה מהתבוננות ובדיקה באמצעים
של כפייה וחובה.
* כל אדם צריך לבחור את דרך החשיבה שלו אם הוא לא רוצה ללכת לאיבוד
במבוך האפשרויות.
מצד שני, אף אחד לא בטוח שלקח את הדרך הנכונה - אני פחות מכולם. מציאות היא
אשליה בלבד, אך אחת תמידה.
* שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה יראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה שעה וזה יראה לך כדקה. זו יחסות.
* בתיאוריה - יודעים הכל אבל שום דבר לא עובד. בפועל - הכל עובד אבל לא יודעים למה.
* צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי.
אלברט אינשטיין
Do what you know best and outsource the rest
לא די שיידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות-הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם - אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך.
דוד בן-גוריון מתוך נאום "עם פרידה" (ה-2 ביולי, 1963)
ידעתי שזה לא פשוט ולא קל, ומי שרודף אחרי הקלות - אל יילך בדרך זו. אבל, מי שיש לו אלוהים בליבו ומרגיש צורך ויכולת להשתתף במעשי בראשית - זו הדרך.
- דוד בן-גוריון (על הקמת מדינת ישראל)
מדינאי, שהשלטון בשבילו אינו מטרה אלא אמצעי לשרת את עמו ואידיאל חייו, חייב לבחון את הנסיבות, התנאים והצרכים של זמנו ומקומו, וגם כושרו, סגולותיו ונטיותיו, כשהוא בא לקבוע אם רצוי שיוסיף לעמוד ליד ההגה, או שיסתלק זמנית או לחלוטין.
דוד בן-גוריון מתוך הספר "חזון ודרך"
בני אדם מאבדים את בריאותם כדי להשיג את כספם ואז מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם, בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את העבר וכך חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד, ובו בזמן שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו - הם מתים כאילו מעולם לא חיו.
אם שני אנשים יתקנו סירה - מים ידלפו ממנה.
קל יותר לחשוב לפני ביצוע המעשה מאשר לחזור בתשובה לאחריו
אפילו הגדול שבלווייתנים חסר ערך במדבר.
עסוק בדבר שאתה אוהב, ולא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד.
בני אדם טובים מחזקים את עצמם בלי הרף.
ללמוד בלי לחשוב זה בזבוז. לחשוב בלי ללמוד זו סכנה.
השומע - שוכח, הרואה - זוכר, העושה - מבין.
הזדרז במעשיך, לא בדבריך.
במוצאך אדם שכדאי לדבר אליו ונכשלת בדיבורך - איבדת את האדם.
במוצאך אדם שלא כדאי לדבר אליו ודברת - איבדת את דבריך. חכם אינו מאבד האדם ולא את דבריו.
קונפוציוס
השקר יכול לעשות את דרכו סביב חצי-עולם,
בעוד האמת עדיין לא סיימה לקשור את שרוכיה.
יש דברים שאי-אפשר לגלות, אבל גם את זה לא תדע לעולם אם לא תנסה שוב ושוב עד שתבין שלעולם לא תבין.
לאדם שלא קורא ספרים טובים אין שום יתרון על פני אדם שלא יודע לקרוא.
קודם כל תהיינה העובדות בידיך, ואז תוכל לסלף אותן כאוות נפשך.
כשאתה אומר אמת, אינך צריך לזכור את כל הפרטים.
אדם - פרי דמיונו של אלוהים.
התרחק מאנשים המזלזלים בשאיפות שלך. אנשים קטנים תמיד עושים כך. אנשים גדולים תמיד יתנו לך את ההרגשה שגם אתה מסוגל להיות גדול.
אם תאכיל כלב הגווע מרעב, לא יישוך אותך. זה ההבדל העיקרי שבין כלב לאדם.
מעולם לא נתתי לבית הספר להפריע להשכלתי.
מרק טווין, עיתונאי וסופר
אין דבר כזה, ספר מוסרי או ספר לא מוסרי.
ספר יכול להיות כתוב היטב, או כתוב רע. זה הכל.
מרבית האנשים הם אנשים אחרים. מחשבותיהם הם הדעות של מישהו אחר,
חייהם הם חיקוי. תשוקותיהם - ציטוט.
דרך האמנות, אך ורק דרך האמנות, אנו יכולים להגן על עצמנו
מהסכנות החמורות של הקיום הממשי.
מה הוא ציניקן? אדם שיודע את המחיר של הכל ואת הערך של שום-דבר.
השלמות האמיתית של האדם אינה טמונה במה שיש לו - אלא במה שהינו.
השקר היחידי שאין לו תקנה הוא - שקר לשם שקר.
לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.
רק יחידי סגולה מבקשים את הצדק. האנושות כולה משתוקקת לרחמים.
האמת הטהורה והפשוטה היא לעיתים נדירות טהורה ואף פעם לא פשוטה.
אהבה היא ההסבר האמיתי בעולם הזה.
הרי זה אחד הסודות הגדולים של החיים –
לרפא את הנשמה באמצעות החושים, ואת החושים באמצעות הנשמה.
הבסיס של האופטימיות הוא פחד נוראי.
ניסיון הוא דבר אחד שאי אפשר לקבל בשביל כלום.
עקביות היא מקום המפלט האחרון של חסרי הדמיון.
אוסקר ווילד עיתונאי וסופר
פוליטיקה מרגשת כמעט כמו מלחמה ומסוכנת ממש כמוה. במלחמה אתה עלול להיהרג רק פעם אחת, ובפוליטיקה הרבה פעמים.
הפוליטיקה היא היכולת לחזות מה יקרה בעתיד, בתוספת היכולת להסביר לאחר מעשה מדוע זה לא קרה.
במלחמה - נחישות, בתבוסה - מרי, בניצחון - רוחב לב. בשלום - כוונה טובה.
לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך.
הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות
מחיר הגדולה הוא אחריות.
קודם אנו מעצבים את ביתנו; ובהמשך, הבית שלנו מעצב אותנו.
אי אפשר להבטיח ניצחון במלחמה, אפשר רק להיות ראוי לו.
[על חיל האוויר המלכותי:] מעולם לא חבו רבים כל כך, כל כך הרבה, למעטים כל כך.
השיעור הטוב ביותר בחיים הוא לדעת שגם טיפשים צודקים לפעמים.
האדם ייפול לעיתים בטעות על האמת, אבל על פי רוב הוא ירים את עצמו וימשיך לצעוד.
הדמוקרטיה היא אולי המשטר הגרוע ביותר, אך אין משטר טוב ממנה.
אנחנו מתפרנסים ממה שאנחנו מקבלים, אך אנחנו יוצרים את החיים ממה שאנחנו נותנים.
בנייה היא עמל מפרך של שנים. חורבן הוא תוצאה של רגע פזיז אחד.
סר וינסטון צ'רצ'יל
אדם, בזמן חייו, צריך להספיק לבנות בית, לנטוע עץ ולהוליד ילד.
רק אם יעשה את שלושת הדברים האלו,
יוכל להיות אותו אדם בטוח בכך שעשה משהו בחייו.
כדי להזיז הר ממקומו עליך להתחיל עם האבנים הכי קטנות.
הזהב הטהור אינו מפחד מכור ההיתוך.
רק מי שעשה את הדרך יודע אילו מן הבורות הם עמוקים.
אל תתמקח על מחיר הדגים לפני שהוצאת אותם מהמים.
להרוג כלב לא מרפא את הנשיכה.
אל תפחד מזה שאתה מתקדם לאט, יש לפחד רק מעמידה במקום.
חזון בלי מעשה הוא חלום בהקיץ. מעשה בלי חזון הוא סיוט.
האש שאתה מבעיר לשרוף את האויב, לרוב שורפת אותך יותר.
המלחמה לא קובעת עם מי הצדק, רק מי נשאר.
למידה ללא מחשבה היא עבודה לחינם. מחשבה ללא למידה היא דבר מסוכן.
ידע ללא תבונה מסוכן לא פחות מתבונה ללא ידע.
הניסיון הוא מסרק שהטבע מעניק לאדם כשהוא נהייה קירח.
הדג רואה תמיד את הפיתיון ולא את הרשת.
נר קטן יכול להאיר חשכה גדולה. חשכה גדולה לא יכולה לכבות נר קטן.
מי שרוכב על נמר מוצא כי קשה לרדת ממנו.
מורים פותחים בשבילך את הדלת, אך עליך להיכנס בעצמך.
מוטב להדליק נר מלקונן על חושך.
את עינך פקח במהירות ואת פיך - באיטיות.
קרח בעובי מטר לא נוצר בין לילה.
גם מסע של אלף מיליו מתחיל בצעד אחד קטן
פתגמים סינים
הפליאה היא זאת אשר מביאה אנשים, ומעולם הביאה אותם, להתחיל להתפלסף.
כל אחד יכול להתרגז - אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון,
במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה נכונה ובדרך נכונה - אין זה דבר קל כלל ועיקר.
אריסטו
במלחמה אין שום דבר טוב. לא המוות של חבריך ולא המוות של אוייבך.
הדבר היחיד שטוב במלחמה הוא הסוף שלה.
אברהם לינקולן
שמונה הם, אם יבזו אותם, אל יאשימו כי אם עצמם: הבא לסעודה שאינו קרוא לה,
והמצווה בבית אדם בפניו, והמבקש כבוד משונאו, והשואל שאלה מכילי, והנכנס בדברי בני אדם מבלי שיכניסו אותו בם, והמזלזל במלך,
והיושב במקום שאינו ראוי לו, והמספר דברים למי שאינו מאזין לו.
שלושה ראוי לחמול עליהם יותר מכל אדם: דעתן שמנהיג אותו משוגע,
וצדיק שמושל בו רשע, ונדיב שהוא צריך לנבל.
רבי שלמה אבן גבירול
לנצח זה הרגל. למרבה הצער, גם להפסיד.
איכות החיים של אדם קשורה באופן ישיר למידת ההתחייבות שלו כלפי מצוינות,
בלי קשר לתחום העיסוק שלו
לנצח זה לא הכל - אבל לרצות לנצח זה כן.
לא הפסדנו את המשחק, פשוט אזל לנו הזמן.
וינס לומברדי, מאמן פוטבול אגדי
חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לאדם לחיותם.
הדרך לכבוש את כוחו של אדם היא רק באמצעות אהבה וחוכמה,
ולא באמצעות כוח.
סוקרטס
דנטה אמר פעם, המקומות הלוהטים ביותר בגיהינום שמורים לאלה שבזמני מצוקה מוסרית בוחרים לשמור על הניטרליות שלהם.
שינוי הוא חוק בחיים ואלה המתבוננים רק לעבר או להווה - יחמיצו בודאי את העתיד.
סלח לאויבך, אך אף פעם אל תשכח את שמותיהם.
אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך.
המין האנושי חייב לשים קץ למלחמות לפני שהמלחמות ישימו קץ למין האנושי.
כשהיא כתובה בסינית, המילה משבר מורכבת משני סימנים, אחד מסמל טרגדיה ואחד מסמל הזדמנות.
ג'ון פ. קנדי
פט ריילי גדול מאמני הכדורסל בעולם
למאמר המלא על משנתו לעבודה קשה, רוח צוות והצלחה
לידה מחדש
בכל מבוי סתום, יהיו אנשי הקבוצה מוכנים ללידה מחדש,
איתור תום לב
כשקבוצה מחוננת מתמסרת לאמון נטול אנוכיות ומשלבת
אינסטינקט עם תעוזה ומאמץ – סימן שהיא מוכנה להתקדם.
"מחלת האני"
חוסר ניסיון בהתמודדות עם הצלחה פתאומית.
ההצהרה
במחויבות לאמנה מרכזית יש רק שתי אפשרויות:
או שאתה בפנים או שאתה בחוץ.
הכנה מושלמת
לא מספיק להיות מוכן. אתה צריך להיות מוכן לקידום או לכל שינוי משמעותי אחר.
"זירת הפשע" של השאננות
פיזור "Garbage Time" לאורך הביצועים, במקום חתירה מתמדת לפריצות-דרך.
"הקול המנחה"
כשמגיעה שעת פריצת-דרך יש צורך במסר כלשהו שיצית את המרץ הזה.
כיצד לבעוט בישבן שאנן
ההימנעות מפתרון של בעיה קשה, מכאיבה ובת חלוף איננה שיקול-דעת.
זהו מורך-לב.
"מגיע לי"
תהליך השחיקה המתמשכת הקרויה "מגיע לי" מתחיל לאחר שהגעת לציון דרך מסוים.
אחדות הפיקוד
הנהלה חייבת לדבר בקול אחד.
האינטרס העצמי
אתה יכול לקבל רק מה שאתה מוכן לתת.
הכרה
צריך תמיד לזכור: כסף, מעמד, עצמה והכרה הם רק תגמולים נלווים לניצחון.
אבא
מגיע יום שבו אתה חייב פשוט לתקוע את רגליך באדמה, לעמוד איתן ולהסביר מי אתה ובמה אתה מאמין. וכשהיום הזה יגיע, פט, אתה פשוט חייב לעשות זאת. לי ריילי.
סולם ההתפתחות של "המנצח מבפנים":
מלא-כלום למתחיל
ממתחיל למתמודד
ממתמודד למנצח
ממנצח לאלוף
מאלוף לשושלת
פט ריילי מגדולי מאמני הכדורסל בעולם
למאמר המלא על משנתו לעבודה קשה, רוח צוות והצלחה
סוף מעשה במחשבה תחילה
הכול צפוי והרשות נתונה
הקדם תרופה למכה
ודע לפני מי אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך
אם אין תורה אין קמח
לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד
דין פרוטה כדין מאה
מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר
אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי
פרקי אבות
האמת איננה הערך היחיד. המשפט אינו מבוסס על הגישה כי תתגלה האמת, גם אם ייחרב העולם. האמת איננה הערך היחיד אשר התהליך השיפוטי צריך להגשימו. במקרים מסוימים עלול גילוי האמת לפגוע קשות בפרט, בכבודו, בחירותו, בשלמותו הגופנית והנפשית, בפרטיותו ובשמו הטוב - עד כי המשפט מוכן לוותר על גילוי האמת. ההתחשבות בערכים אלה אינה נעשית בדרך של העדפתם על-פני האמת. ההתחשבות נעשית בדרך של איזון בינם לבין האמת. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך לאזן בין ערכים מתנגשים. במקום בו קיים ערך, קיים גם ערך נוגד. התזה מלווה תמיד על-ידי האנטיתזה. המשפט מחפש את הסינתזה.
אהרון ברק
משטר דמוקרטי בנוי על שיתוף מתמשך של הציבור במידע. השמירה על המסגרת הנורמטיבית מובטחת בראש ובראשונה על ידי גילוי של המידע על פועלם של הנבחרים כדי שהציבור יוכל לראות, לדעת ולשפוט.
מאיר שמגר
למדנו מן ההיסטוריה כי המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע.
עמים רבים ניהלו מלחמות ביניהם ולפעמים השתמשו במונח האווילי "אויב נצחי".
אין אויבים נצחיים. לאחר כל המלחמות בא הבלתי נמנע - השלום.
אסטרטגיה היא שיטה להשגת מטרות וככל שהיא מציעה דרכים חלופיות רבות יותר,
היא טובה יותר.
יעקב חסדאי
פוליטיקאים אינם מאמינים לרוב הדברים שהם אומרים,
אך תמיד הם מופתעים מחדש, כשהאחרים מאמינים להם.
שארל דה גול
עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם.
האדם לא נברא לתבוסה... אדם אפשר שיושמד, אך לא יובס. מתוך הספר "הזקן והים"
אף-פעם אל תטעה לראות תנועה כפעילות.
סופר צריך לכתוב כאילו הוא עומד למות עם סיום הספר.
אני אוהב אנשים יותר מאשר עקרונות ואני אוהב אנשים ללא עקרונות יותר מכל דבר בעולם.
המשימה שאני מנסה להשיג היא, באמצעות כוח המילה הכתובה, לגרום לך לשמוע, לגרום לך להרגיש - ולפני הכל לגרום לך לראות. זה - ולא יותר, וזה הכול.
במלחמה לעולם אינך יכול להודות, אפילו לעצמך, שהיא אבודה. מכיוון שכאשר אתה מודה בכך שהיא אבודה, אתה מובס.
ארנסט המינגווי, סופר
מדינה המאבדת את יכולתה לעמוד על שלה תוך לוחמה בפועל,
תגלה בסוף כי איבדה את הכל.
תאודור רוזוולט
יום יבוא ואלוהים יחשוף את סודות העתיד לפני האדם. עד אז תתמצה כל החוכמה האנושית בשתי מילים: ציפייה ותקווה.
לימוד אינו ידיעה. יש למדנים ויש אנשי דעת. הזיכרון משמש את הלמדנים, והפילוסופיה את אנשי הדעת.
אלכסנדר דיומא
אם הסטטיסטיקה מדויקת הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. על כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, אבל שומעים, ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבּה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות שלזיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?
מרק טווין עיתונאי וסופר
המעמד המיוחד של ישראל למאמר המלא
היהודים הם עם יוצא דופן: מה שמותר לאומות אחרות אסור על היהודים. אומות אחרות מגרשות מאות, אפילו מיליוני אנשים, ואין בעיית פליטים. רוסיה עשתה זאת, פולין וצ'כוסלובקיה עשו זאת, תורכיה זרקה מיליון יוונים, ואלג'יריה – מיליון צרפתים. אינדונזיה זרקה השד-יודע-כמה סינים – ואיש לא מדבר על פליטים. מדינות אחרות כשהן מובסות שורדות ומשתקמות, אבל אם ישראל תובס היא תוחרב. אילו נאצר ניצח ביוני האחרון [1967] הוא היה מוחה את ישראל מהמפה, ואיש לא היה נוקף אצבע להציל את היהודים. אריק הופר
משנעלמו השכבות האחרונות של השומן שמתחת לעור ודמינו לשלדים מצופי עור ובלויי-סחבות, ראינו עין בעין, איך גופותינו מכלאות את עצמן. האורגניזם עיכל את חלבונו והשרירים נעלמו. מעתה ניטל מעתה ניטל כוח-ההתנגדות של הגוף. בזה אחר זה מתו בני החבורה הקטנה שבצריפנו. אחת הייתה מחשבתנו: גוף זה כאן, גופי, הריהו, בעצם, גוויה. אין אני אלא חלק מהמון, שיום-יום חלק ממנו מרקיב והולך, מכיוון שחדל לחיות. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום-יום, שעה-שעה, נקראת לחתוך הכרעות,הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם יישותך,את חירותך הפנימית. בסופו של חשבון האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה. דוסטוייבסקי אמר פעם:"יש רק דבר אחד שאני פוחד מפניו: שלא אהיה ראוי לסבלי". הדרך שבה נשאו את סבלם, הייתה הישג נפשי אמיתי. חירות רוחנית זו – שאין לשלול אותה מן האדם – היא שנותנת משמעות ותכלית לחיים. שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשוני ולא "שכלון שניוני" בלבד. פשר ייחודי וסגולי בכך שרק הוא עצמו חייב ויכול למלאו. כל אימת שאדם עומד לפני מצב ללא-מנוס. כל אימת שאדם ניצב מול גורל שאין לשנותו, למשל לפני חולי חשוך-מרפא, כגון מחלת סרטן שאינה ניתנת לניתוח, אותה שעה ניתנת לו הזדמנות אחרונה להגשים את הנעלה שבערכיו, לקיים את הפשר העמוק ביותר, את פשר הסבל. שכן, הדבר החשוב הוא, איזה עמדה נוקטים כלפי הסבל, כיצד אנו מקבלים ייסורים.
ויקטור פראנקל, "האדם מחפש משמעות" מבוא ללוגותרפיה
רוב האנשים סבורים שהם יודעים במה הם טובים, אלא שבדרך כלל הם טועים. לעיתים קרובות יותר אנשים יודעים במה הם לא טובים, וגם כאן הם טועים יותר פעמים משהם צודקים. ובכל זאת, כל אחד יכול להגיע לביצועים רק בתחומים החזקים שלו. אי-אפשר לבנות ביצועים טובים על נקודות חולשה, על אחת כמה אכמה על משהו שלא מסוגלים לעשות כלל. קיימת דרך אחת בלבד לגלות זאת: ניתוח היזון חוזר. בכל פעם שאדם מקבל החלטה חשובה מאוד, ובכל פעם שאדם נוקט פעולה חשובה מאוד, עליו לרשום לעצמו מה הוא מצפה שיקרה. לאחר תשעה חודשים או שנה, אותו אדם מקבל היזון חוזר מתוך השוואת התוצאות לציפיות. אני עושה זאת זה 15 או 20 שנה, ובכל פעם אני מופתע מחדש, וכך כל מי שמשתמש בהיזון חוזר כזה.
פיטר דרוקר, "אתגרי הניהול במאה ה 21"
אני מעדיף להקדיש את מרבית הערותיי לתמונה הרחבה יותר, של האזור והמקום שהוא תופס באירועים העולמיים. כוונתי היא לכל האזור שבין פקיסטן למרוקו, שרובו המכריע הינו ערבי ומוסלמי. מדוע זה אינני מתייחס ישירות לישראל ושכנותיה הקרובות? זאת מפני שישראל וכל הבעיות הקשורות בה – למרות כל מה שאתם קוראים או שומעים מן התקשורת העולמית - איננה הנושא המרכזי, ומעולם לא הייתה הנושא המרכזי בכל התהפוכות שעברו על האזור הזה. נכון שישנו סכסוך ישראלי-ערבי בן 100 שנה, אך לא כאן מתרחש המופע המרכזי.
פרופ' חיים הררי בהרצאה בכינוס חבר היועצים הבינלאומי של תאגיד רב-לאומי גדול באפריל 2004
אנחנו חייבים למצוא דרך או לסלול דרך חדשה
חניבעל
לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המלים "יהיה בסדר". צירוף המלים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המלים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה-"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה.אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר".
יצחק רבין
מתוך נאום בטקס סיום מחזור של ביה''ס לפיקוד ומטה (ה-27 באוגוסט, 1992)
אל תקבלו מוסכמות קיימות, לא בחברה, ולא בתחומים אחרים. החברה צריכה לדעת להשתנות. חברה או מדינה שלא משתנה - מתנוונת. המציאות איננה מה שהיה לפני חמישים שנה. ואם יש משהו שצריך לייחד נוער - זו מרדנות נגד מוסכמות. לא מרדנות לשם מרדנות, אלא מרדנות לשם שינוי. קיימו את אשר ראוי לקיים, שנו את אשר ראוי לשנות, והרבה דברים דורשים שינוי.
יצחק רבין
אנו יוצאים היום למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים ולא דם ולא סבל; וזו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה - המלחמה על השלום. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. ידנו תושט תמיד לשלום, אך אצבעותיה יהיו תמיד על ההדק. תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים, עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל.
מתוך נאום בעצרת ''כן לשלום, לא לאלימות'' (ה-4 בנובמבר, 1995)
כבן לעם היהודי שחלם אלפי שנים לחזור לנחלת אבותיו, בן לעם שגלה מארצו בשואה, אני בן לעם שתמונת הילד עם הידיים המורמות בגטו ורשה חוזרת אליו בלילות. הכותל המערבי הוא לי מוקד געגועיו של העם היהודי, ואבני הכותל השותקות, שהיו המלט והדבק של עם ישראל לדורותיו, דיברו אלי באותם רגעים יפים ועצובים, מכל חלום ושיר. אנחנו הבית של כל יהודי בעולם, אנחנו המקלט, אנחנו גם האחריות.אתם חוזרים מחר-מחרתיים לביתכם, אתם חוזרים אל ארצות מגוריכם. מה תספרו לבני משפחותיכם? מה תגידו לילדיכם? איזו בשורה תביאו מהשבוע הזה בירושלים? מהקונגרס הזה? ממדינת ישראל? ספרו להם שהייתם בבית, שבאתם לבקר בבית שלכם, אפילו אתם יושבים כבר שנים ודורות בבואנוס איירס, ומלבורן, בניו יורק ובלוס אנג'לס, בלונדון ובבריסל, כאן זה הבית שלכם. אנחנו ידענו את צערכם בשעות המצוקה שלנו ואנחנו ידענו את גאוותכם בימי הניצחון וההישגים שלנו.
יצחק רבין
מתוך נאום בקונגרס הציוני בירושלים (ה-3 בפברואר, 1992)
איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די.
דגל מה זה? כלונס ומטלית אריג, לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך.
מתוך מכתב לברון הירש (ה-3 ביוני, 1895)
אילו באתי לסכם את קונגרס באזל באמרה אחת, שעלי לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: בבאזל יסדתי את מדינת היהודים... לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול. אנו ניטע בשביל בנינו, כשם שאבותינו שמרו על המסורת בשבילנו. חיינו הם רגע בנצח של עמנו, רגע זה יש לו התחייבות שלו. דיפלומטיה היא האמנות של לשאת ולתת עם נוכלים. רצוננו, סוף כל סוף, לחיות כאנשים חופשיים על האדמה שלנו, למות במנוחה במולדת שלנו.
אם תרצו אין זו אגדה.
בנימין זאב הרצל
לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים - זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם אתרוחם ולהעניק להם הרגשה טובה - לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ
רבי נחמן מברסלב
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" אמר החתול "לא אכפת לי כל כך לאן " אמרה אליס "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.
הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול
הטרגדיה של החיים היא שאנו נעשים זקנים מוקדם מדי וחכמים מאוחר מדי
בנג'מין פרנקלין
אם אתה מאמין שאתה יכול, ואם אתה מאמין שאתה לא יכול בשני המקרים אתה צודק.
הנרי פורד
אנשים הם לא כמו עצים – גם אם גדלו עקום עדיין יכולים להתיישר.
גבי קינן, איש חכם
מאחורי כל הדברים הנראים לעין, יש דבר מה גדול יותר: כל דבר הינו נתיב,
שער או חלון הנפתח אל משהו אחר.
הנסיך הקטן אנטואן דה סנט-אכזופרי
ראו והקשיבו להרצאה במלואה התקף התובנה רב-העוצמה של ד"ר ג'יל בולטי טיילור חוקרת מוח מעט מחוקרי המוח היו מייחלים לה: היא עברה שבץ מוחי קשה, וצפתה כיצד תפקודי מוחה - תנועה, דיבור, מודעות עצמית - כבים בזה אחר זה. אכן סיפור מדהים.
אין בנמצא רגעים רגילים. סודו של האושר איננו לרצות עוד ועוד, אלא לפתח את היכולת לחיות עם פחות. סוד השינוי הוא לרכז את כוחותיך כדי ליצור דבר חדש, ולא כדי להיאבק בישן. הידע בלבד אין בו די, אין לו לב. הגְשם את אשר אתה מלמד, ואל תלמד אלא את אשר אתה מגשים. חוכמת הדורות מלמדת אותנו כי די להתעמק בדבר אחד כדאי להכיר מספר דברים אחרים. המוות אינו עצוב, מה שעצוב הוא שאנשים אינם חיים כראוי.
דן מילמן, סופר "הלוחם השלו"
ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006
עצם אי ההצלחות הן בחזקת הזדמנות ואתגר להנהגת שיפורים עמוקים ומרחיקי לכת,
כדי להיות מוכנים לבאות. כגודל האירוע והשבר, חיוני שההלם הזה יביא אותנו לתקנם טרם ניקרא לאתגר חמור יותר. החברה הישראלית חייבת להיות חברה לומדת, חברה הבוחנת את הישגיה ואת כישלונותיה, במטרה לשפר את יכולתה להתמודד בעתיד.
זה הדין גם ביחס לממשל, שאף הוא חייב להיות ממשל לומד ומשתפר בהתמדה.
אלה הם ליקויים העלולים להיות גורליים. אמות המידה העיקריות לבחינת פועלם של נבחרי ציבור הן מנהיגות, אחריות, ראייה אסטרטגית כלל לאומית ושיקול דעת. מקצועיות, ידע וניסיון יכולת לראייה אסטרטגית, תחושת אחריות, דבקות במשימות, הם אמות המידה העיקריות לבחינת פועלו של דרג מקצועי בדרגים בכירים. חשוב להדגיש כי חובת הנאמנות העליונה של אנשי מקצוע היא למקצועם ולתפקידם ולא למי שמופקד עליהם או לארגון בו הם משרתים. תהליכים מסודרים של קבלת החלטות אמורים לתת למקבלי ההחלטות – וגם למי שמעריך את התנהלותם – אמצעים להבניה ולבקרה של שיקול דעת, שיסייעו לצמצם את הסכנות מהסתמכות בלתי מבוקרת על רגש, אינטואיציה חסרת בסיס איתן תגובה אימפולסיבית או שיקולים אישיים ופוליטיים, העלולים לקלקל את השורה. אין זה נכון להגיב על משבר על ידי אלתור בלבד, שכן אלתור ללא בסיסי חשיבה ותכנון מוקדמים, עלול למנוע הסתמכות מושכלת על בסיסי הידע והתובנות, שלאורם נכון לנהל את המשבר. ניתן להעמיד חלק ניכר מערכי צה"ל על אחד מהם: אחריות. חייל שאינו מקפיד על בטיחות או על מקצועיות או על תכנון נכון או על משמעת, פועל בחוסר אחריות. זאת מאחר ופעולות כאלה עלולות לסכן אותו ואת חבריו ואת המטרות עליהן הוא חייב להגן. שני ערכים בעלי ייחוד לצה"ל הם אלה של דבקות במשימה וחתירה לניצחון ורֵעוּת.
ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006
לא עוד מלחמה לא עוד שפיכות דמים
אלי, תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים
תפילת האלכוהוליסטים האנונימיים
בטיחות מזון בישראל 2009 אקלים מניעה פרו-אקטיבי ?
זה נשמע כמו משהו דימיוני ורחוק מאוד מאיתנו
לקריאת המאמר
תהילתנו אינה נמדדת באי יכולתנו ליפול אלא ביכולתנו לקום לאחר הנפילה
וויטמן
Beware of the young doctor and the old barber
Benjamin Franklin 1706-1790
ריצ'רד פ. פיינמן, אחד מגדולי הפיסיקאים של המאה ה 20, חתן פרס נובל
הפיסיקאים אוהבים לחשוב שכל שעליהם לעשות הוא לומר: אלה הם התנאים, ומה קורה עכישו?
הדרך היחידה להצליח ממש במדע, התחום שאני מכיר, היא לתאר את הראיות בקפדנות רבה, בלי שום קשר לרגשות שיש לך כלפיהן. אם יש לך תיאוריה, אתה צריך לנסות להסביר במידה שווה מה טוב בה ומה רע בה. במדע, אתה לומד להתנהג בין יושר פנימי אחיד. בתחומים אחרים, כמו עסקים, זה שונה. העידן המדעי עוד לא התחיל, אולי אחת הסיבות היא שצריך לדעת איך לקרוא את המוסיקה. לדוגמא: יכול להיות כתוב במאמר מדעי,"תכולת הזרחן הרדיואקטיבי של קליפת המוח של חולדה פוחתת למחצית במשך שבועיים" אז מה זה אומר? זה אומר שהזרחן שנמצא במוח של החולדה - וכמו כן במוח שלי, ושלכם - איננו אותו זרחן שהיה שם לפני שבועיים. זה אומר שהאטומים במוח מתחלפים: אלה שהיו שם קודם נעלמו. אז מהי הנפש הזאת שלנו: מהם האטומים עם התודעה? שלג דאשתקד!
למאמר המלא ריצ'רד פיינמן, "ערכו של המדע" 1955
זו חוויה שאינה דומה לשום חוויה אחרת שאני יכול לתאר והדבר הטוב ביותר שיכול לקרות למדען, כשהוא מגלה כי דבר-מה שהתרחש בתוך מוחו תואם בדיוק לדבר שקורה בטבע. זה מדהים בכל פעם שזה קורה. אתה משתומם על כך שדבר-מה שבנית בשכלך באמת יכול להתגשם בעולם הממשי והמוחשי בחוץ. זעזוע גדול, אושר גדול, גדול מאוד.
ליאו קדנוף
כמובן, המאמץ כולו מיועד לשים את עצמך מחוץ לתחום השגרתי של מה שקרוי סטטיסטיקה.
סטיבן ספנדר
מה עוד, עת הכאוס מושך פנימה את כל הכוחות כדי לעצב עלה יחיד
קונרד אייקן
המדענים אינם מנסים להסביר, הם בקושי אפילו מנסים לפרש. הם בעיקר יוצרים דגמים.כאשר מדובר בדגם , הכוונה למבנה מתימטי, שבתוספת פרשנויות מלוליות מסוימות, מתאר תופעות נצפות. ההצדקה היחידה למבנה מתימטי כזה היא בדיוק זו: הוא אמור לפעול.
ג'ון פון ניומן
העיקרון הפיטרי: במידרג נוטה כל עובד לעלות לדרג חוסר-הכישרון שלו, העבודה בארגון מבוצעת על-ידי אותם עובדים שעדיין לא הגיעו לדרג חוסר-הכישרון שלהם
ד"ר לורנס ג' פיטר
איש אינו עושה עוול מרצונו
סוקרטס
התחושה הזאת של הפליאה היא סימנו המובהק של הפילוסוף, לאמיתו של דבר, לפילוסופיה אין שום מקור אחר.
אפלטון
לכל אדם ניתן המפתח לשערי גן-עדן; אותו מפתח עצמו פותח את שערי הגיהינום
פתגם בודהיסטי
רגישות לחיי אדם בישראל 2009 כך נראה
החילוץ של יסמין פיינגולד מהירקון
לא החזקים ביותר, או האינטליגנטים ביותר הם ששורדים, אלא אלה המגיבים בדרך הטובה ביותר לשינוי.
צ'ארלס דרווין
יגאל אלון
"אני מאמין בכוח המניע של רוח האדם ונחישות רצונו"
"חברות היא נכס גדול, אני שואל את עצמי לא פעם מהוא הנכס הגדול שיש לי בחיים? הרי רכוש אין לי והון אין לי הנכס הגדול שיש לי הם חברי ולא רק בתחום גינוסר אני מעריך מאוד את הזיקה בין אדם לחברו"
אתנחתה עם
Kseniya Simonova
אומנית דגולה באנמיציה בחול עם כישרון אלוהי
http://www.youtube.com/watch?v=518XP8prwZo
המילה ששמעתי לעיתים קרובות כל כך: "גופה", שנאמרת, זה מה שידעתי עד עכשיו, רק על מי שרק נפטר. אבל אני, לא היה ספק, הרי חייתי, עוד בער בי ניצוץ חיים, כמו שאומרים, גם אם בקושי היבהב, גם אם כמעט כבה, אבל משהו עדיין בי חי, משהו - כלומר, הגוף שלי, עוד היה כאן, ידעתי עליו ממש הכול, רק אני עצמי, אכשהו, לא הייתי בו. יכולתי לקבוע בלי כל קושי, שהחפץ הזה,עם כול חפצים דומים על-ידו ומעליו, שוכב פה על הקש הלח מכל מיני הפרשות חשודות, על הרצפה המטלטלת של הקרון, שתחבושת הנייר מזמן התקפלה, התפוררה, נקרעה, והכותונת שלי ומכנסי האסיר שלי, שהלבישו אותי בהם לדרך, נדבקו לפצעים הפתוחים, אבל כול זה לא נגע לי באופן ישיר, לא עיניין אותי, כבר לא השפיע עלי, עוד לא נברא הדבר האבסורדי שלא נוכל לחיות אחריו, כמובן, וכבר עכשיו אני יודע שאי-שם בדרך אורב לי, כמו מן מלכודת שאי-אפשר לעקוף אותה - האושר. כי הרי אפילו שם על יד הארובות, היה ברווחי זמן שבין הייסורים משהו שדומה לאושר.
אימרה קרטס, ללא גורל חתן פרס נובל 2002
'רק להיום - ספר מרגש על מדיטציות יומיות למכורים מחלימים של ארגון האנ-אי
להלן מובאים ציטוטים של ה 1 בכל חודש הספר מכיל דפים כמספר ימי השנה:
ינואר - רק להיום: אהייה ערני, אעשה כל מה שדרוש כדי לשמור על החלמתי
פברואר - רק להיום ארפה מהמיוחדות שלי ואאמץ את עקרונות ההחלמה המשותפים לי ולרבים אחרים. הקשיים שלי לא פוסלים אותי להחלמה, להפך, הם מושכים אותי אליה
מרץ - רק להיום: הכוח העליון שלי לא הביא אותי עד השלב הזה בהחלמה רק כדי לנטוש אותי! כשהחרדה תוקפת אנקוט צעדים מסוימים כדי למצוא את הדרכתו והשגחתו התמידית שלך אלוהים
אפריל - רק להיום: מערכות יחסים אוהבות הן בהישג-ידי. היום, אבחן את השפעות ההתמכרות על מערכות היחסים שלי , כדי שאוכל להתחיל לחפש החלמה.
מאי - רק להיום: אהיה אסיר תודה על האפשרות לשרת.
יוני - רק להיום: אשאף להקשיב בפתיחות למה שאחרים משתפים.
יולי - רק להיום: אזכור שאף שאני אדם מסובך , אנ-איי היא הדרך הפשוטה בשבילי לעשות את חיי מסובכים פחות.
אוגוסט - רק להיום: אני אסיר-תודה על היתרונות שלי ואני מקבל את החסרונות שלי. בעזרת נכונות וענווה , אני חופשי להתקדם בהחלמה ולהשתחרר מכל רגשות-אשם.
ספטמבר - רק להיום: אני אסיר -תודה על הערכים שפיתחתי לעצמי. אני אסיר-תודה על היכולת לקבל החלטות נבונות ואוהבות, כחבר אחראי ויצרני בקהילה שלי.
אוקטובר - רק להיום: אקבל את הכאב כחלק הכרחי מהחיים. אני יודע שבאותה רמה בה אני יכול להרגיש שמחה, אני יכול להרגיש כאב.
נובמבר - רק להיום: אלוהים שלי עוזר לי כשאני עוזר לאחרים. היום אחפש עזרה בנתינת אהבה שהכוח העליון נתן לי, כי אני יודע שזו הדרך שבה אוכל לשמור עליה
דצמבר - רק להיום: אתפלל רק לדעת את רצונו של אלוהים ואת הכוח לבצע זאת בעולם האמיתי.
גם בישראל יש אנשי אקדמיה החוקרים דפוסי מלחמות אזרחים ודנים בהם. לצערנו, השיח הציבורי לא מודע כלל לחומר הרב בנושאים אלה, והדיונים הציבוריים כיצד להימנע ממלחמה כזו אינם מושפעים מהמחקר שבוצע בעמל רב ועלה בדם במשך שנים רבות בחברות שונות ברחבי תבל. לכל היותר, אפשר לראות בשיח הציבורי במדינת ישראל דיון רטרו-אקטיבי, בבחינת דיון שבדיעבד המנסה להבין דפוסי התפתחות בסוגיות לאומיות קשות. עדיין קשה למצוא דיון פרו-אקטיבי המנסה לאתר דפוסי
מגמות שעשויות להתפתח, עוד בטרם התפתחו
יש תסריטים קשים וקיצוניים, אך לראשונה בהיסטוריה של המין האנושי יש להביא בחשבון גם תסריטים שאם יתממשו, לא תוכל הדעת לשאת את טירופם משום שיש בהם להכחיד את המין האנושי כולו, לא פחות. סוג מסויים של עתידים פרועים יכול להיות כה קטסטרופלי שאסור לאפשר להם להתממש. לשם כך , עתידנים רבים מתריעים בתחינה כי עלינו ללמוד וריאציות רבות ככל האפשר של סוגי עתידים קטסטרופליים, ואם איןכל דרך למונעם, יש לפחות להיות פרו-אקטיביים ככל שנוכל בטיפול בתוצאותיהם.
ד"ר דוד פסיג "צופן העתיד"
מנכ"ל האם באמת יש לך אחריות חברתית ?
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?
ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20110210_1214483.xml
פרופסור אויגן הֶריגל היה פרופסור לפילוסופיה בהיידלבֶּרג ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה המלכותית בסֶנדיה, יפן. מת בשנת 1955.
זן באמנות הקשת
אויגן הריגל הוא פרופסור גרמני לפילוסופיה שמרבית חיוו נמשך ללמוד את התרבות היפנית ומיסטיקת המזרח בפרט, ככל שחקר יותר אחר התורה היפנית, הבין שלימודיו חיצוניים וכי לא ניתן ללמוד את התורה היפנית כי אם בדרך הניסיון ואף הייסורים. בשנות השלושים של המאה הקודמת הגיע הריגל ליפן בשליחות מטעם האוניברסיטה,הוא ניצל הזדמנות זו וחיפש מדריך רוחני אשר יוכל לקרב אותו על הזן. המליצו לו להתקרב אל רוח הזן דרך אחת האמנויות היפניות שהזן פועם בקרבן. קנזו אווה מורה יוצא דופן לקשתות שבה את ליבו וגילה לו את הדרך הגדולה. השימוש בחץ וקשת ששימשה כלי מלחמה מסורתי התהווה במרוצת השנים לכדי אירוע פולחני שדרך אימונים ניתן להגיע לידיעה ויכולת רוחנית. טכניקת הקשתות לאחר שחלף תפקידה הקרבי הפכה למעיין כלי מלחמה פנימי ,עימות של הקשת עם עצמו המתבטא לבסוף גם כלפי חוץ. בודהיזם וזן בפרט הוא "התודעה היומיומית" כלומר דרגה של התפתחות רוחנית שאינה משרתת כל תכלית, ניתן להגיע אליה דרך מיומנות טכנית המיועדת להכשרה תודעתית ולא לגרימת הנאה אסתטית או כל מטרה אחרת. טכניקות אמנויות כמו ירייה בקשת, מביאה את האמן להתעלות עד כי אינו זקוק לכלים לאחר מכן,הוא עצמו הופך הכלי. תורת הבודהיזם נולד בהודו,התפתח בסין אומץ ומטופח עד היום ביפאן כמסורת חיה,הבנת ה-זן מבחינת האירופאים דלה מפני שאת ה-זן אין להבין באמצעות מילים או מחשבה אלה באמצעות החוויה המיסטית. יותר מזה הבנת ה-זן על ידי אירופאים קשה במיוחד ואלה קשורים בהבדלים שבין היחס למטרה והגדרת העצמי. הירייה בקשת אינה המטרה היא דרך למטרה, והמטרה היא שכחת העצמי,הינתקות העצמי כזו המאפשרת את ה"זה" לפעול. בעת סילוק יסודי של האני וויתור ללא התנגדות יכולה הרוח שבתוכך לפעול בכוחה הבלתי נדלה מפני שהיא חופשית ונפתחת אל הכל, שכחת העצמי מתבצעת תוך כדי תהליך היצירה שם נדרשים כוחות הריכוז, הסתגלות ותרגול. אז חייב האירוע להתרחש בעצמו ללא שיקול דעת ופיקוח. שנים ארוכות למד הריגל את סודות טכניקת הירייה בקשת, הלימוד החל בהדרגה תוך כדי אורך רוח וכיבוד האמת שבתוככי לימוד מיומנות הירייה בקשת. בתחילה חשף בפניו אווה את אופן הדריכה הנכונה- מתיחת המיתר ככל שהתירה הקשת,וירייה חזקה שנראת כמבוצעת ללא מאמץ. לאחר מכן הורה אווה להריגל לעשות כמוהו אך לא להשתמש בכל כוחו הגופני אלה רק באמצעות שני ידיו בעוד שרירי כתפיו רפויים,בעוד הקשת גדולה וכבדה ביותר,רק כך הדריכה והירייה נעשות "רוחניות". הדרך להצליח בזאת היא דרך שיטת נשימה שמחויבת להיות קודם כל הרגל לפני שמתחילים באקט הדריכה והירייה הנכונה. על כן חשובה היציבות הפיזית והריכוז המנטאלי כאשר המכשול הוא הרצון כשהוא רצוני מדי. ההינתקות והשחרור מהעצמי מותירה אך ורק את הפעולה ללא כוונות- שכחת העצמי בתהליך היצירה כאשר שם יכולה הרוח לפעול. הסוד אינו תחבולה טכנית כי אם עבודה פנימית, אולם אווה חשף בפני הריגל את סוד הנשימה הנכונה לאחר שניסה הריגל בדרכיו שלו ונכשל אינספור. מערכת ההוראה היפנית המושתת על חיקוי בבסיסה ושליטה ללא תנאי בצורות תרגול אולם להבדיל מתרבות המערב היחסים בין התלמיד למורה מושתתים על כבוד והערצה נטולת ביקורת וכן אחריות גבוהה של המורה כלפי התלמיד, גם מעבר לתחום המקצוע. תפקידו הראשון של המורה אינו לעורר את האמן בתלמיד טרם עת אלה להקנות לו ידע ומיומנות. ככל שהרמת טכניות שלו מדויקת יכול הוא להבין את אשר עיצבה הרוח. השתחררות כנה כשהיוצר אינו נמצא אלה רק ה"רוח" נוכחת,זוהי סוג של מודעות שיודעת אין גבולות. לאחר שנים של אימונים הארתו של הריגל לא אחרה לבוא,הדבר ארע כשלא ציפה לו, בלב ללא דאגות כשנטש כל חשש בנוגע להצלחתו לירות את הירייה הנכונה, הריגל כותב שההתגלות הזו לימדה אותו שניתן לתפוס אותה אך ורק בחיבור עם הגוף ולא עם השכל. בכדי להגיע לרמת מודעות שלמה בירייה בקשת,פגיעת החץ במטרה נעשית ללא הכוונה קודם יש להשתחרר מהטלטלה שבין הצלחה או כשלון, כך כל ירייה פוגעת במטרה, זוהי מערכת יחסים שחיבת להתרחש מעצם טבעה. הריגל חוזר לארץ מולדתו כאשר תהליך הלימוד נסתיים הוא הגיע לשלב בו המורה והתלמיד הינם אחד והפרידה אינה פרידה מעשית שכן מה שלמד,התמודדותו עם מעמקי המעמקים שינה אותו ואת האופן בו יחווה את חיוו לעולמים.